אָסְנַת הִיא כְּבָר גְּדוֹלָה.
הִיא לַפְעָמִים צוֹחֶקֶת,
אִתָּהּ טוֹב לְשַׂחֵק כַּדּוּר וּמַחְבּוֹאִים.

אֲבָל אַחֲרֵי כָּל זֹאת
הִיא לִפְעָמִים חוֹמֶקֶת
וְיֵשׁ לָהּ מִין מַבָּט מַמָּשׁ כְּמוֹ לִגְּדוֹלִים.

אָסְנַת הִיא עוֹד קְטַנָּה
כִּי לִפְעָמִים הִיא רָבָה
עַל מַסְטִיק, שׁוֹקוֹלָד, אֲפִלּוּ עַל גְּלִידָה.

אֲבָל אַחֲרֵי כָּל זֹאת
פִּתְאֹם אֵלַי הִיא שָׁבָה
וּסְתָם לִי מְצִיקָה, כָּזֹאתִי מַצְחִיקָה.

אָסְנַת הִיא כְּבָר גְּדוֹלָּה,
הִיא לִי קוֹרֵאת בַּסֵּפֶר
עַל אֶרֶץ רְחוֹקָה עַל פּוּ וְעַל גַּמָּד.

פִּתְאֹם הִיא מַפְסִיקָה
וְלָרְאִי נִגֶּשְׁת, עוֹשָׂה לָהּ תִסְרֹקוֹת.
לְמִי זֶה כְּבָר אִכְפַּת?

אָסְנַת הִיא אֲחוֹתִי
וְזֹאת הִיא גַּם זוֹכֶרֶת
אוֹמֶרֶת שֶׁאֵלֵךְ, אוֹמֶרֶת שֶׁאָבִיא.

אֲבָל אַחֲרֵי כָּל זֹאת
כְּשֶׁיּוֹרֵד הָעֶרֶב
אוֹמֶרֶת: "לֵךְ לִישֹׁן, אַתָּה קָטָן, אַחִי"